<h1>ספר הפרדס — שער תשיעי</h1>
<h2>דף ד:</h2>
ואם תאמר אמאי לא מברכין על נטילת ידים קודם שיטול ידיו, יש לומר דכיון דגמר המצוה לא הוה עד לאחר הניגוב כדאמר' בפירקא קמא דסוטה אמר ר' אבהו כל האוכל בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמאה שנ' ויאמר אלי ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא, עובר לעשייתן מקרי כדאמרי' במסכת סוכה גבי לולב מדאגבהיה נפק ביה, ואם כן היאך מברך אחר מכן על נטילת לולב, אלא כיון שעיקר המצוה הוא הנענוע עובר לעשייתן מקרי. ואני הקטן מקטני תלמידיהם נראה לי ראייה לדבריהם מדגרסי' במסכת מנחות בפרק הקומץ רבה אמר שמואל בר אידי אריכא אמר רב הונא ואמרי לה אמר שמואל מנשיא בר ירמיה אמר שמואל, [תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן איני והא אמר רב יהודה אמר שמואל] כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן אביי ורבא דאמר תרוייהו משעת הנחה ועד שעת קשירה, כלומר שיוכל לברך ואין צריך לברך קודם הנחה, שמעינן מהכא דכל זמן שעוסק במצוה עובר לעשייתן מקרי, כך נראה לי. וכתב הרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל דמי שידיו נקיות ורוצה לאכל פת שצריך נטילת ידים, וכיון שידיו נקיות מברך הברכה קודם שיטול ידיו שכל המצוות כולן מברך עליהן קודם לעשייתן, והדברים מתמיהין בעיני שכבר כתבתי שאין הנטילה עיקר המצוה עד הניגוב ואפילו יהיו ידיו טהורות. מכל מקום שמעינן מההיא דלולב שאמרנו, דמי שנוטל לולבו לילך לבית הכנסת צריך שישמור עצמו שלא ינענע אותו, שאם נענע אותו יצא מחיוב לולב ונמצא שלאחר מכן כשמנענע אותו בבית הכנסת ומברך הרי זו ברכה לבטלה.
<h2>דף לט:</h2>
ירושלמי בפרק אין עומדין היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד תחתיו מתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ואם תאמר ממקום שפסק, הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחוריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהם, וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה, וכן הלכה, וכן פסק הרב אלפסי ז"ל. וכתב הר"ם במז"ל קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף. וכתב הר"מ במז"ל אין הקורא רשאי לקרוא בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור, קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק.
<h2>דף מא.</h2>
ומסתברא לי דהישן ביום שאינו חייב לברך המעביר חבלי שינה מעיני, או הפושט בגדיו ביום וחוזר ולובשן שאינו חייב לברך אותן ברכות המתוקנות על כל דבר ודבר, שברכות אלו לא נתקנו אלא להשלים למאה ברכות ושיברכו אותן בשחר לפי שנראה כל אדם כאילו נולד עכשיו, דכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך, ומודה לשם יתברך על שנתן לו בגד ללבוש, ואין ברכות אלו כשאר ברכות הנהנין שמברך בכל פעם שנהנה, דאי סלקא דעתך שיברך בכל פעם שילבש בגדיו ירבו הברכות לאין סוף, ואינו דין להזכיר השם כמה פעמים ביום בכדי, שכל המרבה בברכות שאינן צריכות אפילו שמחוייב בהן הרי זה מגונה, והראיה מדגרסינן במסכת יומא בפרק בא לו ובמסכת סוטה בפרק ואלו נאמרין ובעשור שבחומש הפקדים קוראו על פה, והוינן בה וניתיה ספר תורה ונקריה ביה, אמר ריש לקיש משום ברכה שאינה צריכה, אלמא שכל מקום שיכול אדם לפטור את עצמו בברכה אחת אין לו להרבות בברכות הרבה, וכן כתב הרמב"ן ז"ל. ועוד דאמרינן בפרק אין עומדין רב ושמואל דאמרי תרויהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. הלכך אין לברך ברכות אלו אלא פעם אחת ביום.
